לפני מספר שיעורים למדנו על תכונת האחריות. המילה הזו נשמעת לרובנו כמעין מושג שמשתמשים בו כשמישהו שוכח לסגור את המזגן, או לנעול את הבית, אז הוא חסר אחריות. אבל באחריות יש הרבה מעבר לפעולות פיזיות נכונות או לא נכונות.
האחריות האישית, החברתית, האנושית שלנו מקבלות מראות מהמציאות כל הזמן. לקיחת אחריות היא תנועה מהותית וחשובה בדרך של מי שמבקש להיות האדון של עצמו, חופשי. אז מהי אותה תכונת האחריות? איך אפשר לשים לב אליה וללמוד אותה?
האחריות היא תכונה המאפשרת לאדם לשאת חסד, להשפיע על הסובבים אותו, תוך מודעות לתוצאות עשייתו ולקיחת חלק בדברים. לקחת אחריות היא היכולת לראות את תוצאות עשייתך, לעשות תהליך של מודעות הכולל הכרה ביכולותיך, התמודדות עם חסרונותיך , והמשך תנועת עשייה. המציאות היא המראה הטובה ביותר שלנו לאמוד את רמת לקיחת האחריות שלנו. נוכל ביום יום להתחיל לשים לב מתי אנחנו מוציאים את עצמנו מסיטואציה כל שהיא, לוקחים צעד אחורה, כאילו עוצמים עיינים ואפילו מתעלמים ממחשבות על הדבר. פה נבין שמשהו קצת השתבש. גם כשמדובר בדבר שהוא לכאורה לא קשור אלינו , מי שיתעמק ויסתכל בעזרת פילטר ליבו, יוכל לגלות אפילו קמצוץ של אחריות אישית שלו.
אי לקיחת אחריות לרוב מתבטאת בהפניית האנרגיה מחוצה לנו- מישהו אחר לא בסדר, מזג האויר דפוק, אלוהים לא אוהב אותי וכו'.... מייד נהיינו קורבן של המציאות. הכל קורה לנו, וכולם אשמים.
ההתבוננות, אוטומטית מפנה את המבט פנימה, מייצרת מודעות ערה להליכה שלנו. המציאות היא הפידבק, לכן יש תמיד הרבה מקום לבדוק איפה האחריות שלי? איך הדברים היו נראים אם הייתי לוקחת את האחריות בזמן הזה והזה..? פה חשוב לציין, אין האחריות משמעה אשמה, והלקאה עצמית. להבדיל מאלה, לקיחת אחריות פותחת מרחב לצמיחה, ללמידה, להתעלות בכל הרבדים. האשמה, ההלקאה והשיפוטיות הן אחיותה החורגות והמרשעות. האשמה שייכת לעולם הישן, עולם של דין. אדם שהולך אשם ומאשים, אין לו מוצא. לפעמים אפשר להתבלבל בין לקיחת אחריות, לאשמה עצמית. האשמה סוגרת, מכאיבה, לא עושה מקום לעצמנו להיות. האחריות היא ללמוד להסתכל גם על מה כן עשיתי טוב, לראות את התנועה החיובית שלי. בעידן החדש, בעולם של חסד, יש אחריות, אדם שהולך אחראי יש לו אפשרויות, יש לו מרחב תנועה לצמוח, ללמוד, לברוא עצמו מחדש. האחריות היא היש, האשמה היא האין.
ונזכור להסתכל תמיד באור הדברים, באור של עצמנו, לבוא בחמלה, בשאיפה להיות שלמים יותר, להיות הכי הכי שלנו.